מאת: נעם חורב
סקופ לגולשי אתר חריף: אף מלחין לא הסכים להלחין את "כשאחר". כן כן… שלחתי אותו לכמה מלחינים, וכולם, בלי יוצא מן הכלל, ענו לי שהוא כבד, עצוב וגבוה מדי ושאף זמר, לעולם, לא יסכים לשיר אותו. הם אמרו שאני לא מבין בז'אנר הים-תיכוני ושצריך משהו יותר שמח ואופטימי.
החלוקה הגסה הזאת, הגדר, שנוטים להציב בין המוזיקה הים תיכונית לבין שאר הז'אנרים, מעצבנת אותי. שיר טוב זה שיר טוב! ככל שנהיה כפופים יותר לתבניות של איך שיר ים-תיכוני צריך להישמע או להיכתב – כך יגדלו הסיכויים שניכשל בליצור שיר אותנטי, מרגש ונוגע.
כשאני יושב לכתוב שיר, אני משתדל להתנער כמה שיותר ממה שמצפים ממני, מהשיר או מהזמר שעומד לשיר אותו. המטרה שלי מאוד ברורה: לא לכתוב שיר ש"יתאים" לאייל גולן או או למשה פרץ או למירי מסיקה, אלא לכתוב שיר מרגש. שיר שנוגע. שיש בו אמת. משם, הדרך אל הזמר כבר תהיה קלה יותר.
אני יכול לתת לכם המון דוגמאות לשירים שכתבתי שזכו להתעניינות רבה, גם מצד זמרים ים-תיכוניים וגם מצד זמרי רוק ופופ, מה שאומר, שאין באמת הפרדה. השיר "חוזר אלייך" למשל, הוקלט בהתחלה על ידי זמר ים-תיכוני כבלדה ובסופו של דבר לירן דנינו מבצע אותו באלבום הבכורה שלו.
אני מסכים שלכל ז'אנר יש חוקים משלו, אבל חוקים נועדו כדי שיפרו אותם. הדוגמה הכי טובה לכך הוא "היא לא את", השיר החדש שכתבתי לאייל גולן שבתוך שבועיים בלבד כבר נושק למיליון צפיות וזה, לדעתי, אומר המון. מי שיקשיב לסקיצה המקורית של השיר הזה לא יאמין לרגע שאייל גולן הוא הזמר שבסוף מבצע אותו. הסקיצה נשמעת רוק'נרולית לחלוטין, עם המון גיטרות חשמליות וזמר שלא מזכיר אפילו בקטנה זמר ים-תיכוני!
את המילים של "היא לא את" כתבתי לפני שנתיים בערך. השירים תמיד מתחילים אצלי ממשפט שמהדהד לי בראש. אני רץ מהר מהר לטלפון כדי לכתוב אותו למקרה שאשכח. במשך שבוע שלם הסתובבתי עם המשפט "היא לא את, אבל היא כמעט". לא משנה מה עשיתי, המשפט הזה לא הניח לי, עד שבסוף ישבתי לכתוב אותו ושלחתי אותו לחברי המוכשר לורן בנג'מין כדי שילחין.
לורן סיפר לי שהוא קרא את הטקסט פעם ראשונה בטלפון שלו, ותוך כדי קריאה כבר הלחין את השיר. לפעמים לטקסט כתוב יש מנגינה פנימית, קצב ולחן נסתר, וכל מה שהמלחין צריך בעצם לעשות, זה פשוט להניח אותו על הגיטרה או הפסנתר.
עניין המשקלים והמנגינה הפנימית בפזמונאות הוא קריטי מאין כמוהו. אם אתם כותבים מדי פעם שירים, אז כשאתם מסיימים לכתוב טקסט חדש, תקראו אותו לעצמכם בקול רם. ככה תבינו מהר מאוד איזו שורה מצליחה לרגש, איזו שורה לא עובדת, וחשוב מכל, תוכלו להבין האם לטקסט שכתבתם יש קצב ומשקלים טובים.
לורן הקליט את הסקיצה לשיר ושלח לי. אני זוכר שזה היה בוקר ובדיוק התכוננתי לצאת לעבודה. נכנסתי לאוטו, חיברתי את הטלפון לרמקולים ולחצתי PLAY. בבית השני כבר היו לי דמעות בעיניים, וזה המבחן האמיתי של שיר – מבחן הרגש. העברנו את השיר לאייל גולן דווקא בגלל שהוא לא הזכיר בכלל שיר ים-תיכוני מסורתי, והשאר היסטוריה.
אז בפעם הבאה שאתם יושבים לכתוב טקסט, תפשיטו את עצמכם מכל מחשבה של "איך הוא אמור להישמע" והאם הוא "ים תיכוני" או "רוקי" או "פופי", פשוט שימו את האמת שלכם על הדף, בצורה הכי נקייה, מעניינת ומרגשת שאתם יכולים. תסמכו עלי שאם אתם תתרגשו ממנו – כל השאר כבר יסתדר מעצמו!
נעם חורב הוא פזמונאי מצליח, זוכה 2 פרסי אקו"ם, שכתב להיטים גדולים למיטב אמני ישראל כמו אייל גולן, מירי מסיקה, הראל סקעת, משה פרץ, לירן דנינו ועוד. בנוסף, כתב נעם את ספר הילדים "לציונה יש כנף אחת" שהגיע למעמד רב-מכר. לאחרונה הוא אף פתח סדנאות כתיבה ופזמונאות בתל אביב ובחיפה שהפכו במהרה לסדנאות המבוקשות, המצליחות והמדוברות ביותר בתחום.
> לחצו כאן למדריך המוביל לכותב המתחיל
> לחצו כאן לטור מעפולה לתל אביב דרך "כשאחר"
צילום נעם חורב: אלון ראובני