מאת: נעם חורב
מאז שהתחלתי לכתוב בחריף, אני מקבל מכם המון מיילים, וזה כיף גדול. רובכם מבקשים ממני טיפים שקשורים לכתיבה ויצירה. אז אני לא ממש יכול לתת לכם כאן את כל התורה על רגל אחת, אבל החלטתי להקדיש את הטור הזה לחמישה קווים מנחים שבאופן אישי, תמיד עוזרים לי ומכוונים אותי. מוכנים? יאללה, נצא לדרך…!
קודם כל: ככל שתכתבו יותר, תכתבו טוב יותר.
כתיבה היא כמו מכון כושר – ככל שתתאמנו יותר, השרירים שלכם יהיו מפותחים יותר. ככל שתקדישו לה זמן, אנרגיות ותשומת לב, מחסן החרוזים שלכם יגדל, אוצר המילים שלכם יתרחב, ההשראה, גם היא, תרבה לבקר אצלכם, ובכלל, לאט לאט תרכשו מיומנויות כתיבה ותשתפרו.
אני הייתי מציע לכם להקדיש מסגרת זמן מוגדרת לכתיבה. למשל להחליט שבשבוע אתם חייבים להקדיש לפחות 5 שעות לעניין. זה יכול להיות בבוקר, בשעות הקטנות של הלילה או אפילו בזמן המקלחת (נו, מה לעשות, אז מגיעים הרעיונות הכי טובים…). זה לא אומר שאתם חייבים "לייצר" שירים כל הזמן, אלא להתעסק בזה. לכתוב רעיונות, שברי שורות, לערוך ולשפר טקסט שכבר כתבתם. פשוט לחיות את זה.
כלל שני: אם אתם רוצים לכתוב, אתם חייבים לקרוא.
תעשו לכם הרגל, פעם ביום להיכנס לקטגוריית "מילים לשירים" בחריף ולקרוא שירים. לחליפין – תקנו ספרי שירה. תקראו ספרים. עיתונים. כל דבר. העיקר שתקראו. אין לכם מושג כמה השראה זה ייתן לכם – פתאום תגלו נקודות מבט אחרות, שימוש שונה בשפה, מבנים אחרים וכדו'. בנאדם לא יכול לכתוב אם הוא לא קורא.
כלל שלישי (שקל להגיד וקשה ליישם): כשאתם כותבים, תשתדלו שלא לשפוט את עצמכם.
תתמסרו לכתיבה. אל תריצו בראש מחשבות של "מה יגידו על זה?", "זה לא מספיק טוב", "אני לא מתחבר לזה" וכו'. הכי קל לנו לשפוט את עצמנו. פשוט תכתבו. בלי לחשוב יותר מדי על התוצאה. אחרי שהטקסט ינוח ויתקרר יום-יומיים, תוכלו לחזור ולבקר אותו ואז גם לשפר ולחדד אותו.
הרבה פעמים המחשבות האלו עוצרות אותנו, משתקות, מצנזרות וכך יוצא שחוסר הביטחון שלנו כותב את הטקסט במקומנו.
כלל רביעי: עניין ההשראה. אז זהו, ש… אני לא מאמין בהשראה.
אפשר לשבת שנים ולחכות להשראה והיא לא תבוא. החוכמה היא לדעת איך לקרוא לה אלינו. מה זה השראה בעצם? כל מה שסובב אותנו!
העולם מפוצץ בהשראה, רק צריך לדעת לחטוף אותה בשתי ידיים. כל חפץ, כל סיפור, כל סרט, כל ספר, כל ידיעה בעיתון וכל בנאדם שהולך מולנו ברחוב. הכל זה השראה. אם נלמד להתבונן מהצד, מעמדת הצופים, על העולם, על החיים, על סיטואציות ואנשים – ההשראה לא תיגמר לנו לעולם.
כל שיר שכתבתי עד היום הגיע מהתבוננות. התבוננות על חברים ומשפחה, על אנשים ברחוב, על הנוף, על עצמי. אנחנו ממש מתקרבים לסוף ונשאר עוד משהו שמאוד חשוב לי להעביר לכם…
כלל חמישי ואחרון: תהיו עצמכם.
זה קשה, אני יודע. זה מעורפל. מגיעים אליי לסדנאות כל כך הרבה אנשים שרוצים להישמע כמו מישהו אחר. שאני מזהה בכתיבה שלהם קול של כותב אחר. חלקם מגיעים ואומרים לי: "אני רוצה לכתוב שיר כמו 'כשאחר'". אבל שיר כמו "כשאחר" כבר כתבו. תכתבו את עצמכם. את החיים שלכם. את הרעיונות שלכם. את המילים שלכם. נכון, זה תהליך ארוך ולא פשוט למצוא את עצמנו, את הקול הייחודי שלנו, את ה"אני" המוחלט ששייך רק לנו. אבל ככל שתתנערו מהרצון לחקות שירים אחרים או כותבים אחרים, ככה תגיעו רחוק יותר.
מעבר להכל, חשוב לי שתזכרו שאנחנו לא עוסקים בפיזיקה או מתמטיקה, אלא במדעי הרגש, הלב והנפש, ולכן, אין באמת חוקים, אין כללים, אין גבולות. מה שמרגש אתכם, מה שנוגע בכם, מה שגורם לכם לעצור נשימה, זה מה שחשוב ואל תתנו לאף אחד להגיד לכם אחרת.
מקווה שעזרתי לכותבים הצעירים מביניכם. חופשת הפסח היא זמן מצוין להתחיל ליישם את הטיפים האלו. כמו תמיד, אתם מוזמנים להמשיך לשלוח לי שאלות, פניות, שירים ושאר ירקות ל: noamsadnatext@gmail.com
נעם חורב הוא פזמונאי מצליח, זוכה 2 פרסי אקו"ם, שכתב להיטים גדולים למיטב אמני ישראל כמו אייל גולן, מירי מסיקה, הראל סקעת, משה פרץ, לירן דנינו ועוד. בנוסף, כתב נעם את ספר הילדים "לציונה יש כנף אחת" שהגיע למעמד רב-מכר. לאחרונה הוא אף פתח סדנאות כתיבה ופזמונאות בתל אביב ובחיפה שהפכו במהרה לסדנאות המבוקשות, המצליחות והמדוברות ביותר בתחום.
> לחצו כאן לטור הדרך הארוכה אל הדוזפואה
> לחצו כאן לטור מעפולה לתל אביב דרך "כשאחר"
צילום נעם חורב: אלון ראובני