מילה של נעם: המהפכה מאחורי "הפרח בגני"

מאת: נעם חורב

בקיץ שעבר טסתי לארה"ב, שם ערכתי סבב מפגשים שנקרא "הסיפורים מאחורי השירים" במסגרתם חשפתי את הסיפורים מאחורי השירים הכי גדולים, כאלה שהפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית, והפכו לפסקול חיינו.

אחד הסיפורים הכי מרגשים ואהובים קשור לשיר האלמותי "הפרח בגני" שכתב והלחין אביהו מדינה למי שמכנים עד היום מלך המוזיקה המזרחית, זוהר ארגוב. זהו סיפור של מהפכה, ולכן אני כל כך אוהב אותו.

את "הפרח בגני" כתב אביהו מדינה לפני יותר מ-30 שנה בחצר ביתו בפתח-תקווה. השיר נכתב בהשראת אהבת נעוריו הלא ממומשת של אביהו, שחי בקיבוץ כיסופים כילד חוץ, והתאהב שם באחת הנערות.

אביהו לא העיז לספר לה ולהתוודות, ולכן נשא את מזכרת אהבתו עוד שנים רבות לאחר מכן, עד שהחליט לכתוב על כך שיר (כנראה שאהבת נעורים לא שוכחים אף פעם…).

השיר עצמו התחיל ממנגינה אותה חיבר אביהו במיוחד לפסטיבל הזמר המזרחי של 1982 (או בשמו הרשמי: "למנצח שיר מזמור") ורק לאחר מכן נכתבו המילים. אביהו, שהיה שועל קרבות ותיק בפסטיבל הזמר המזרחי, החליט לתת את השיר, שהתהדר בניואנסים ספרדיים ותימניים ושילב כל כך הרבה צבעים וסגנונות, לזוהר ארגוב, כי הרגיש שהוא נתפר במיוחד למידותיו ונשמתו.

זוהר, באותה תקופה, היה זמר מצליח ומוכר אך ורק בזירת "מוזיקת הקסטות" – כלומר בשטח, בשוליים. לא השמיעו אותו ברדיו, לא כתבו עליו בעיתונים, והוא זכה להתעלמות גורפת מהתקשורת. אחת הדרכים להוביל את זוהר לתודעה הקולקטיבית ולהכניס אותו לכל בית ישראל – הייתה ההשתתפות בפסטיבל הזמר המזרחי שהיה מסוקר יחסית ומוכר.

לאחר ששמע את השיר, החליט זוהר לוותר עליו כי לא התחבר אליו ובחר שיר אחר שייצג אותו בפסטיבל. אביהו, בעקבות סירובו של זוהר, החליט לעניין את שימי תבורי בשיר וגם הוא ויתר עליו כי לא רצה להשתתף בפסטיבל, אבל ייעץ בחום לזוהר להתנפל על השיר ולא לוותר עליו. למזלו ולמזלנו, זוהר הקשיב לעצתו של שימי והחליט לבצע את השיר.

Image may be NSFW.
Clik here to view.

כאשר הגישו את השיר לפסטיבל, הסתבר כי הוא ארוך מדי ולכן היו צריכים לגנוז בית אחד, שאלו היו מילותיו: "מאז הלכת, מאז לא שבת, אני כמעונה/ חיפשתי אחרייך אנה, אנה עוד אפנה/ שאלתי פה, שאלתי שם, ואין לי מענה/ אבל עדיין חלומות יפים אני בונה".

על מלאכת התזמור של השיר הופקד לא אחר מאשר ננסי ברנדס, שלא הייתה לו נגיעה מעולם למוזיקה מזרחית. דווקא בגלל זה, התוצאה הייתה מעניינת ושונה, ושילבה אלמנטים בלקניים, רוקיסטיים ותימניים, אשר התגנבו וכבשו את אוזן הישראלית. ננסי, לא ידע בכלל מי זה זוהר ארגוב, והמפגש הראשוני ביניהם היה משעשע. שילוב העולמות, מיזוג הקצוות וערבול התרבויות – הולידו תוצאה מעניינת ושונה בנוף המוזיקה המזרחית של אז.

כעבור חודש הגיע זוהר ארגוב לבנייני האומה כדי לשמוע את התזמור שתפר ננסי. 64 נגנים ניגנו בדיוק מושלם את "הפרח בגני" ובתו האחרון בהקו לזוהר דמעות בעיניים. הוא חיבק את ננסי והודה לו. לביצוע השיר, בפסטיבל הזמר המזרחי, עלה זוהר ארגוב שלא כהרגלו בחליפה מכובדת (הוא לא אהב ללבוש חליפות) ונתן את ביצוע חייו. היה ברור כבר בשניה הראשונה מי המנצח הגדול של הפסטיבל.

בעיקר נחקקה מאותו אירוע התמונה העגומה בה מנהל קול ישראל, גדעון לב-ארי, מעניק לזוהר את הפרס. לב-ארי, לבוש ברישול ולועס מסטיק, היווה בבואה לזלזול ולחוסר הכבוד שהפגינו אז כלפי המוזיקה המזרחית. הנקודה הזאת בדיוק, הפכה להיות אבן דרך במהפכה של המוזיקה המזרחית והים-תיכונית.

לאחר הפסטיבל הפך זוהר להיסטריה ולהיסטוריה. "הפרח בגני" טיפס לצמרת כשיר האהוב ביותר על חיילים, ופתאום גם הרדיו והתקשורת הצטרפו לחגיגה ופרגנו. הפער בין "מוזיקת הקסטות" אשר נשמה והתקיימה בשטח בלבד לבין הרדיו והתקשורת – הצטמצם.

כמובן שעברו שנים רבות ואינספור מאבקים, עד שהמוזיקה המזרחית באמת ובתמים הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהמוזיקה הישראלית ונכנסה לכל סלון בישראל. אין ספק ש"הפרח בגני" היווה מעין נקודת תפנית, הפך לסמל וקידם, ללא שיעור, את המוזיקה המזרחית. ולחשוב שהכול התחיל מאהבת נעוריו המוחמצת של אביהו מדינה…

נעם חורב הוא פזמונאי מצליח, זוכה 2 פרסי אקו"ם, שכתב להיטים גדולים למיטב אמני ישראל כמו אייל גולן, מירי מסיקה, הראל סקעת, משה פרץ, לירן דנינו ועוד. בנוסף, כתב נעם את ספר הילדים "לציונה יש כנף אחת" שהגיע למעמד רב-מכר. לאחרונה הוא אף פתח סדנאות כתיבה ופזמונאות בתל אביב ובחיפה שהפכו במהרה לסדנאות המבוקשות, המצליחות והמדוברות ביותר בתחום.

> לחצו כאן לסיפור מאחורי "היא לא את" של אייל גולן
> לחצו כאן לסיפור מאחורי "הראשונה" של משה פרץ

צילום נעם חורב: אידן אור-גיא